פסק-דין בתיק ת"א 8479-07

מבוא

1. התובע, יליד 4.9.84, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום  11.4.07 , בעת שרכב על קטנוע במהלך עבודתו.
2. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.  השאלה היחידה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים.

חוות הדעת הרפואיות

3.      לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונו על ידי בית המשפט שני מומחים רפואיים (לאחר שהתובע ויתר על מינוי נוירולוג): פרופ' ע. פייזר, מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ופרופ. מ. ר. וכסלר מונה על ידי בית המשפט כמומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית.

חוות דעתו של פרופ' פייזר

4.      בחוות דעתו של פרופ' ע. פייזר מיום 5.10.08, פירט המומחה בפרק הדיון והמסקנות, " מדובר בגבר בן 24 שהיה מעורב ב 11.4.07 בתאונת דרכים כרוכב קטנוע שהתנגש במכונית. הוא נפגע ופונה לבי"ח שערי צדק שם זוהו רגישות בצוואר, נפיחות בברך שמאל ואגן. בתום בדיקה הוא שוחרר לביתו בעקבות נעילת ברך שמאל המשיך טיפול אמבולטורי כשבמהלכו עבר 2 ארתרוסקופיות ובהן נתגלה קרע ברצועה

צולבת קדמית קרע במניסקוס לטרלי (שהוטרה) ופגיעה סחוסית. כיום לאחר טיפולים ממושכים בפיזיותרפיה ישנה אי יציבות בברך, כאבים והגבלה תפקודית בין קלה לבינונית".

5. בעקבות ממצאיו בבדיקה הקלינית, ולאחר התייחסות לעברו של התובע וכן לממצאי בדיקות העזר, קבע המומחה  שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%, בשל אי יציבות ופגיעה תוך מפרקתית בברך שמאל, לפי סעיף 35 (1) בין ב' ל- ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). 
6. התובע מיאן להשלים עם חוות דעתו של פרופ' פייזר, וזימנו לחקירה. במהלך חקירתו  השיב המומחה שיש להניח שבעתיד תיתכן התדרדרות ניוונית מוקדמת במצבו של התובע, ויתכן שבתוך 10 עד 20 שנים תסתכם הנכות לשיעור של 20%.
7. לטענת התובע, יש להביא בחשבון את נכותו העתידית, ולקבוע בהתאם שנכותו האורטופדית גבוהה מ- 15%.
8. לטענת הנתבעת, הסתיר התובע מהמומחה את מצבו הרפואי הקודם, ולפיכך יש לקבוע שנכותו הרפואית נמוכה משיעור הנכות שנקבע על ידי המומחה. הנתבעת הפנתה לכך שבמהלך שירותו הצבאי התלונן התובע על בעיות בברכיו, והגיע לכ- 130 ביקורים רפואיים. כן הסתיר התובע מהמומחה, לטענת הנתבעת, את העובדה שכחודש לאחר התאונה נחבל בברכו פעם נוספת.
9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שלאור הסבריו של המומחה במהלך חקירתו, יש לאמץ את שיעור הנכות שנקבע על ידו. המומחה התייחס לחומר הרפואי אשר תיעד את מצבו הרפואי של התובע שקדם לתאונה, וכן לפגיעה שאירעה כחדש לפני הבדיקה שערך. במהלך חקירתו הסביר המומחה את ממציו וקביעותיו, ולא מצא מקום לשנות מחוות דעתו.
10. במצס דברים זה אין מקום לחרוג משיעור הנכות הרפואית שקבע, ולפיכך יש להעמיד את נכותו האורטופדית של התובע על 15%.

חוות דעתו של פרופ' וכסלר

11.  פרופ. מ. ר. וכסלר קבע בחוות דעתו שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 3%, לפי סעיף 75 (1) ב' לתוספת לתקנות.

12. בחוות דעתו פירט המומחה, שבקדמת ברך שמאל מצא שתי צלקות, בגודל של 15X15 מ"מ כל אחת, בהירות ולא רגישות למגע, אשר אינן גורמות לשינוי בצורה הנפחית של הברך. עוד ציין המומחה שבשני צידי הברך, בחלקה הקדמי, מצא שתי צלקות מכל צד, בגודל של 3X15 מ"מ כל אחת. צוין בחוות הדעת שהצלקות קהות מצבע העור שסביבן, ושאינן רגישות למגע. כן צוין שהצלקות נראות אך בקושי, וכי אינן גורמות לשינוי בצורה הנפחית של הברך. בקדמת ברך ימין מצא המומחה צלקת בגודל של 10X15 מ"מ, שטחית ובהירה, שאינה רגישה למגע. צוין שהצלקת אינה גורמת לשינוי בצורה הנפחית של הברך.
13. בהתאם לחוות דעתם של המומחים הרפואיים מסתכמת נכותו הרפואית של התובע ל- 17.55%.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות